פוסט-קולוניאליזם? : שבוע אחרון לתערוכה בבית בינימיני

.

שבוע אחרון לתערוכה "פוסט-קולוניאליזם?" שמסכמת פרוייקט מרתק שיזמו בבית בינימיני כחלק מחגיגות חמש שנים לפעילותו של המרכז. במסגרת הפרוייקט פעלו יוצרים ממדינות שונות, ביניהן קנדה, הודו, בריטניה, דרום אפריקה, בוצוואנה, טאיוואן וישראל, בסדנאות אורח ברחבי הארץ והגיבו דרך עבודתם לסוגיות של מציאות חברתית, פוליטית, גיאוגרפית וחומרית. הנושאים שעלו במהלך הפרוייקט דוגמת מסורת ותרבות מקומית בעידן של גלובאליזציה, יחסי כח ושליטה בין תרבויות שונות וקבוצות אתניות שונות, היסטוריות מקומיות, דילמות של זהות ועוד, קיבלו ביטוי במגוון העבודות המוצגות בגלריה בימים אלה.

.

איילת זוהר - צילום מירב רהט

המפגש עם התערוכה מתחיל כבר כשמתקרבים אל המרחב בו ניצב "בית בינימיני". אילת זהר כיסתה את המבנה כולו ברשת הסוואה והפכה אותו נוכח-זר בסביבה האורבאנית. בעבודתה זוהר מתעתעת בין מקומי ללא מקומי, בין טבעי ללא טבעי. לכאורה אפשר לקשור את רשת ההסוואה לתרבות הצבא בישראל, אך בפועל זו רשתת הסוואה לג'ונגלים שלא מתאימה לנופים המקומיים בישראל (והיא מיוצרת בסין והוזמנה משם).

המהלך של זהר בכיסוי המבנה צמח בתגובה לאמירה של אהוד ברק שהתייחס למדינת ישראל כ"וילה בג'ונגל". במהלך האמנותי שלה זהר מציבה ביקורת על האופן בו אנחנו שמחים לתפוס את עצמנו כקולוניה אירופאית בג'ונגל הכיאוטי של המזרח התיכון, כאשר דרך הכיסוי ברשת ההסוואה היא הופכת את המבנה חלק מהג'ונגל ו"מטמיעה" את ה"וילה" במרחב המזרח תיכוני. (הכיסוי של בית בינימיני היא רק אחת ממקבץ עבודות וסצינות מורכבות שזהר מציגה בתערוכה בחלל הגלריה, בהן היא מפרקת, מרכיבה, ומעוררת למחשבה על יצורי כלאיים ממשיים ומדומיינים שמייצר הדו-שיח בין מקומיות וגלובאליות).

.

Corwyn-Lund 2

הדרך להבניית השקפות עולם עוברת במסרים דרכם אנחנו מטביעים תפיסות חברתיות/תרבותיות. האמן הקנדי קורווין לנד תוהה סביב ה"אמיתות" המושמעות ונשתלות באזני השומעים במסיבות עיתונאים. בעבודתו -"זר(י) מיקרופונים נבולים לישראל" – לנד עושה שימוש בשני אלמנטים "שקופים" הנוכחים באירועי תקשורת וחתימות הסכמים – מקרופונים וזרי פרחים המעטרים לרגע את המרחב הטקסי. במיצב שהוא יצר הוא מציב את הרמקולים – דרכם מייצרים "אמת" ומשמיעים את קולה של ההיסטוריה המסופרת – כייצוגים נרקבים/נובלים, אותם הוא מציג על גבי הדפס המדמה אריחי טרצו מקומיים. דרך ההצבה הוא מנכיח ייצוגים להבניית זכרונות ומתעתע בין "אמת" ל"בידיון".

קורווין לנד  - צילום מירב רהט

.

( ולמול מסיבת העיתונאים המביכה של דונאלד טראמפ. אין ספק שיש רגעים בהם עדיף שהרמקולים דרכם נשמעים הקולות היו נובלים).

11

.

אחת הדרכים לבחון זהות מקומית היא לבחון את המזכרות המקומיות שמיוצרות בכל מקום -אובייקטים שבדרך כלל מאופיינים בסימבוליקה הרלוונטית לתרבות המקומית ובמוטיביים וחומרים מקומיים דומיננטיים. יהונתן הופ בחן את הסוגיה דרך שיתוף פעולה עם קדר ארמני ירושלמי (גארו סנדרוני) והציף סוגיות של יחסי כח בין תרבויות אתניות שונות והבניית זהות היברידית. בסדרת כלים המערבים מסורת מקומית אייקונית (פטרנים מוכרים של אריחים ארמניים) למחקר צורני בו הוא מפרק ומרכיב את פני השטח של אובייקטים בחיפוש אחר צורות חדשות, הוא תוהה אודות זהות, זמן, ומסורות תרבותיות שונות החיות בכפיפה במקום אחד. שאלות אלה מתחדדות בגין עיסוקו של הופ בדרכי ביטוי המנכיחות שינויים בשדה הקראפט. בתערוכה הוא מציב אלמנטים המאופיינים במסורת עתיקה (בעבודתו של האמן הארמני) לצד אובייקטים בהם הוא עושה שימוש בטכנולוגיה של חיתוכי לייזר והדפסה ישירה על חומר כחלק מתהליך יציקה ; בנוסף, הוא מפגיש בין העיטורים המסורתיים להפשטה ועיבוד צורני שלהם על גבי הכלים אותם הוא יוצק, כחלק משיקוף של  שינויים המתרחשים במפגש בין תרבויות.

55

66

יהונתן הופ וגארו סנדרוני – "שיחות ללא תכלית"

.

למול הופ , שדן בשינויים של דפוסים וצורות אך נמנע מסטנדרטיזציה,  מעניין לבחון את האמירה העולה מעבודם של אורן ארבל ונעם טבנקין ארבל. במיצב שהשניים מציגים הם דוחסים שכבות של כלים מסורתיים בלתי שרופים מחומרים מקומיים שונים לתוך מכונה שממשטרת והופכת את הכלים השונים למאוד דומים.  דרך ייצוגי הכלים הארכיאולוגיים ה"מאולפים" הם מציפים האחדה תרבותית שממסמסת את הייחודיות של פרטים. בתערוכה ניצבים הכלים כסדרה כמעט אחידה על גבי מדף ארוך כאשר רק רישום עיפרון דקיק על הקיר מהדהד את צורות העבר שאבדו.

אורן ארבל נעם טבנקין2

.

בטקסט הקטלוג כותבת האוצרת וונדי גרס שהכלים של ארבל וטבנקין "… מדברים על היסטוריה של כיבוש ונורמליזציה של כליאה ואלימות". גרס, אוצרת עצמאית, חוקרת והיסטוריונית של האמנות המתמחה בין השאר בקשר בין תחומי קראפט לבין מגמות חברתיות שונות מכירה היסטוריה כזו מקרוב.  בעברה, בין השנים 1996-2001, היא שימשה כאוצרת המוזיאון לאמנות ע"ש נלסון מנדלה בדרום אפריקה. היא ממעטת לדבר על החיים שם אך מהמעט שנאמר עולה שהיא נאלצה לעזוב את המדינה. מי שהיתה פעילה פוליטית ולדבריה "גידלה עור של פיל" על מנת לשרוד ולתפקד במקום רווי אלימות ועוולות, חיה כיום בצרפת. שם, היא מספרת בצער, הנושאים המעסיקים אותה פחות זוכים לבמה. ההזמנה לאצור פרוייקט בינלאומי בבית בינימיני וההזדמנות לדון במושג פוסטקולוניאליזם ולבחון מגוון היבטים ומשמעויות לנושא התקבלה על ידה בשמחה רבה. מה שגרס לא צפתה זה את התגובות הרגשיות שהפרוייקט יעורר אצלה. המפגש עם ישראל והנושאים שנדונו במהלך הפרוייקט הפגישו את גרס עם העבר שלה והציפו תחושות מודחקות ששבו ועלו במפגש עם סיפורים של יוצרים שונים סביב העבודה בישראל . בהומור מה  גרס אומרת שהיא גילתה שעור הפיל שהיא טיפחה בשנים בדרום אפריקה הפך דקיק ושבפרוייקט הזה מ"curator" היא הפכה ל"cryator".

וונדי גרס

וונדי גרס ליד עבודה של מודיסה (טים) מוטסומי 

.

פרוייקט "פוסטקולוניאליזם?"  הוא פרוייקט גדול בהרבה מהתערוכה המסכמת אותו. המפגש של יוצרים מרחבי העולם עם מסגרות ומוסדות בישראל, ההזדמנות לבחון, לחקור, להתדיין, להגיב, לשתף. הקשרים שנרקמו במהלך הימים הארוכים. היוצרים שלקחו בו חלק  מדברים על חוויה ייחודית שהם עברו. התהליך כולו צולם ותועד על ידי יעל גור ולסרט שמלווה את הפרוייקט, אותו היא עורכת בימים אלה, יש קיום עצמאי לחלוטין.

4-1

.

במלאת חמש שנים להקמת בית בינימיני, בניהולה הקפדני של מרסל קליין, ניתן להגיד בפה מלא שהמקום ביסס עצמו כחלל יצירה, עשיה, מחקר ופעולה מרתק, ולאחל עוד שנים רבות של פרוייקטים מקומיים ובינלאומיים שמרחיבים את עולמם של היוצרים ושל המבקרים במקום.

בשבת 21.1  יתקיים לרגל נעילת התערוכה סיור בהדרכת שלומית באומן – האוצרת הראשית של בית בינימיני – שליוותה את הפרוייקט. הכניסה ללא תשלום. (לפרטים לגבי השעה  והרשמה  לסיור ניתן לפנות לבית בינימיני:  03-5182257 ‏| http://www.benyaminiceramics.org)

.

פוסט-קולוניאליזם?

אוצרת: וונדי גרס

ועדה מייעצת: יעל נובק ושלומית באומן.

משתתפים:  קורווין לנד, פבלו פונס, מודיסה מוטסומי, נהה קודצ'דקר, קטיה איזבל פילמוס, אנטוני סטלצ'יו, שרבני דס גופטה, רוק וונג, דניאלה פיבסביץ טנר, אילת זהר, טליה טוקטלי, מנל מורכוס, הגר מיטלפונקט, רונית צור, אורן ארבל ונועם טבנקין ארבל, אוה אבידר, מגדלנה חפץ, יהונתן הופ.

האקדמיות שאירחו את האמנים מחו"ל: בצלאל – אקדמיה לאמנות ועיצוב (המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית) / מכללת אורנים / בית הספר לאמנויות – המכללה האקדמית תל חי / מרכז אמנות גבעת חביבה / שנקר / HIT – מכון טכנולוגי חולון / הגלריה לאמנות אום אל פאחם / הקובייה / בית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית.

.

בית בנימיני, רח' העמל 17 תל אביב, ב'-ה' 19:00-11:00, שישי-שבת 11:00-14:00.

נעילת התערוכה: 21.01.17

.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: