בין טכניקה לטכנולוגיה – ביקור בתערוכות הבוגרים 2017

הדיון אודות אובייקטים בשדה העיצוב נקשר מאז ומתמיד בסוגיות של טכנולוגיה ורבים מהשינויים הצורניים/חומריים המתרחשים בשדה לאורך השנים נקשרים בהתפתחויות הטכנולוגיות. במנעד בין ייצור במכונה ליצירה המנכיחה את מגע יד האדם ובין פס ייצור אחיד לבין יצירה יחידנית, מעלים בוגרי השנה שאלות אודות שיטות עבודה, בונים כלי עבודה כחלק מחיפוש אחרי דרכי יצירה ייחודיות, נעים בין נסיינות הנשענת על טכנולוגיה חדשה ליצירה המשמרת טכניקות מסורתיות ו/או מגיבה אליהן, ומציפים סוגיות של שיתוף בין אדם, אובייקט ומכונה (אנלוגית ו/או דיגיטאלית) כרובד נוסף של עשייה בשדה עתיר אובייקטים ודרכי פעולה.

על שולחן רחב בכניסה לסדנאות העבודה במכון הטכנולוגי חולון פרושים סטים של כלי אוכל עשויים חימר. צלחות, כוסות, קעריות. אף אחד מהפריטים אינו זהה לאחיו. לצד השולחן ניצבת היוצרת של מכלול הכלים – מכונה המשלבת אובניים, חוט מתוח, מנוע ומחשב. מאחורי המכונה ניצבת עפרי ליפשיץ שיצרה את הפרוייקט: "One-Of תעשייתי" – הצעה לשיטה ליצירת אובייקטים יחידניים בפס ייצור. בפרוייקט מנסה ליפשיץ לאפשר למכונה ליצור אובייקטים המשמרים לכאורה מגע יד אנושי ולזכות כל פריט שהמכונה מייצרת במה שוולטר בינימין הגדיר תחת הכותרת "הילה" – החד פעמיות המאפיינת מפגש בין ידו של היוצר לבין החומר.

חולון 2

עפרי ליפשיץ

המכונה של ליפשיץ צומחת מהטכניקה המסורתית של שימוש באובניים וחוט ניילון, אך מופעלת על ידי מנועים הנשלטים על ידי קוד מחשב. דרך תכנות הקוד ליפשיץ מכתיבה אסתטיקה צורנית הנשענת על שינוי פרמטרים מתמיד. באופן זה כל כלי מיוצר כחלק מפס ייצור אך הנתונים המשתנים, המחקים לכאורה את חוסר הדיוק הטבוע ביצירה מעשה ידי אדם, הופכים כל פריט לאובייקט יחידני בתוך סדרה.

2עפרי ליפשיץ (צילום רן קושניר) למול שיר סניור (צילום עודד אנטמן)

מימין – עפרי ליפשיץ (צילום: רן קושניר) ; משמאל – שיר סניור (צילום: עודד אנטמן)

.

באופן מפתיע אותה סוגיה עולה גם במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, אך שם היא מקבלת מענה שונה. בפרוייקט בשם "משטח סיבוב" מפגיש שיר סניור אובניים תעשייתיות עם שבלונות ידניות בעזרתן הוא מעצב את החומר ויוצר סדרות של אובייקטים יחידניים. למול עבודתה של ליפשיץ שמבוססת על מכונה המדמה את מגע היד האנושית, סניור בודק אפשרויות לשיבוש שיטת הייצור התעשייתי דרך התערבות פיזית המנכיחה את חותמו האישי בתוך היצירה. ההחלטות הצורניות  באובייקטים שהוא יוצר הן פרי המגע האנושי הממשי כאשר בכל סידרה הוא מפעיל מניפולציה אחרת על השיטה המסורתית, בודק את טכניקות העבודה על חומרים שונים ובוחן רמות גימור שונות. באחת הסדרות משלב סניור את השבלונות המשמשות אותו בתהליך היצירה כאלמנטים צורניים והופך גם את כלי העבודה חלק אינטגראלי מהמופע החזותי של הפריטים.

שיר סניור (צילום עודד אנטמן)

  שיר סניור (צילום: עודד אנטמן)

.

לצד סניור מציג דודי שץ את "פלסטיק בעבודת יד" – פרוייקט בו הוא מציע התבוננות נוספת על עבודה עם חומר המשוייך בדרך כלל לתהליכי ייצור תעשייתיים. במהלך המבוסס על יציקה חופשית של פלסטיק לתוך תבניות (מהלך נסייני שהחל בעבודות של ג'יאטנו פשה בשנות השבעים וקיבל ביטוי באופנים שונים לאורך השנים אצל יוצרים שונים כולל אצל מעצבים בשדה הישראלי דוגמת טל גור, ירון אליאסי ומאור אהרון) מציע שץ שילוב של מכונה פשוטה אותה הוא פיתח ובנה, תבניות לחיצה, ואמצעי חיבור הנשענים על יציקת הפלסטיק כאלמנט המעגן יחד חומרים שונים. בתהליך נסייני הוא מזריק פלסטיק בין משטחים ומוטות של עץ ויוצר מחיצות ופרטי ריהוט עם החומר הסינטטי, שמקבל בטכניקת העבודה של שץ חזות ויזואלית המזכירה מינרלים מן הטבע.

מירב 104

דודי שץ

.

בקצה אחר של אותה תערוכה מציג יותם ציון את "די-פורם", פרוייקט עבורו הוא יצר מכונה לזירוז תהליכי קורוזיה של מתכת המתרחשים לאיטם בטבע. בפרוייקט הוא משתמש בטבעות מתכת שעוותו למגוון צורות אמורפיות בפעולת כבישה תחת משקל, מעביר אותן תהליך של החלדה מזורזת על ידי חומצות, ומחבר ביניהן בקומפוזיציות שונות על ידי יציקה של פלסטיק המעגנת אותן יחד כמו גם אוטמת את תהליך ההתבלות של החומר מצידו הפנימי של האובייקט. במהלך פילוסופי משהו סביב היחסים בין אדם, טבע ונזקי האדם לטבע, הוא מדבר על כך שהמתכות החשופות תמשכנה להחליד לאורך הזמן ולהתכלות ואילו הפלסטיק יוותר כקליפה – תזכורת להתערבותו של האדם בתהליכים של הטבע.

105 מירב

יותם ציון

.

היחסים בין אדם, טבע וטכנולוגיה עולים גם בפרוייקט "Symbio" של ירדן מור – בו היא עושה שימוש בטכנולוגיה כאמצעי מגשר ביחסים המורכבים בין אדם וסביבהבעבודתה משתמשת מור בטכנולוגיית צילום פשוטה כאמצעי לסריקה תלת מימדית של סביבות ואלמנטים בטבע. את הנתונים היא מעבדת לקבצי מחשב המאפשרים הדפסת אלמנטים סינטטיים שיתלבשו באופן מושלם ובמינימום התערבות בסביבה הטבעית. שולחן העוטף גזע עץ או מדרגות המתלבשות לתוך מבנה הר בלי צורך בחציבה מיותרת הן רק שתי דוגמאות לאפשרויות חיבור בין האורגני לתוצרי המדפסת התלת מימדית, כאשר המבנה המודפס מותאם בדיוק למורפולוגיה של האלמנטים בטבע. הרעיון של מור נשען על המחשבה שלא רחוק היום בו מדפסות תלת מימד יהפכו ניידות ויהיה ניתן להדפיס את האלמנטים המעוצבים בעזרת הטכנולוגיות השונות באופן פיזי בשטח, ישירות על גבי האלמנטים במרחב הטבעי. לגישתה, ביחסים בין האורגני לתוצרי הטכנולוגיה, יוצרו היברידים בהם כל צד מחזק ומצמיח את השני.

106-2

ירדן מור (צילום: עודד אנטמן)

.

היברידים עומדים גם בבסיס הפרוייקט "כלאיים" של טל בטיט במחלקה לעיצוב תעשייתי בחולון, בו הוא מפגיש מסורת וטכנולוגיה באובייקט המשלב ביניהם. בעבודתו בטיט מרכיב סדרת כלי קרמיקה בהם הוא מחבר אלמנטים המבוססים על צורות קלאסיות ועבודת אובניים יחד עם אלמנטים שתוכננו במחשב ומתבססים על צורות מורכבות שהודפסו במדפסת תלת מימד. כחלק מהנכחת הדיון אודות היחסים בין מסורת להיבטים של טכנולוגיה עכשווית הוא בוחר ליצור את האלמנטים המייצגים את הפן המסורתי מטרקוטה חשופה. למולם הוא משתמש בחומר מצופה גלזורות צבעוניות ומבריקות באלמנטים שתובנתו ונוצקו בהתבסס על האפשרויות הצורניות שמציעה הטכנולוגיה. דרך חיבור בין החלקים השונים בטיט יוצר סדרה שובת לב של אובייקטים בעלי שפה חזותית המערבת מסורת ועכשוויות, כאשר נקודת המחבר בין האלמנטים המרכיבים את האובייקטים השונים היא בעלת קוטר קבוע – מהלך המאפשר אופני חיבור של מגוון החלקים בקומפוזיציות שונות.

107

טל בטיט  (צילום: רן קושניר)

.

למול החיפוש של צורות יחידניות במהלכים תעשייתיים מעניין לבחון את הפרוייקט של סיון שפנר במחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל. תחת הכותרת "Unconsciously Skilled" שפנר נעצרת ומתעכבת על רגעים לכאורה זניחים בתהליכי העבודה עם חומר, מזהה מצבים המסמנים פוטנציאל של עשיה, והופכת נקודות ייחודיות בתהליך העבודה הטכני לייצוגי זמן אותם היא מתבנתת ומשכפלת שוב ושוב. גושי חומר בתהליך הלישה המקדים כל עבודה, שלוליות חומר עודף הנוזל מתבניות בתהליך היציקה, אסתטיקה של חומר בדרך לאובייקט. בפעולתה שפנר ממשטרת את הרגעים האקראיים בתהליך העבודה ומתעתעת בצופה. גושי חומר הלישה שלה ריקים וקלילים. שלוליות החומר שלה יצוקות ושרופות. היא מנכיחה את המאפיינים הפיסוליים של רגעים אקראיים בתהליך העבודה, מקפיאה ייצוגים לפעולות טכניות, ומציבה סדרת אובייקטים דרכם היא הופכת את המהלכים הטכניים ה"זניחים" למרכז היצירה.

132

130

סיון שפנר 

.

מתיחת גבולות טכניקת העבודה כחלק מאמירה פילוסופית נוכחת גם בפרוייקט של יעל ליבנה. במיצב מרשים, במרכז המחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל, היא מציגה סדרה של טבעות פורצלן בקטרים גדולים הניצבות כרישום תלת מימדי בחלל. ביצירת הצורות, המזקקות באופן רעיוני וצורני את היחסים בין אובייקט, טכניקת יצירה וגוף היוצרת, ליבנה מפרקת מבנה של כלי הנוצר על גבי אובניים לתו מינימאליסטי – טבעת עגולה עשוייה פורצלן. בתהליך העבודה היא מתייחסת לפרופורציות הגוף שלה במהלכים של יצירה ומתרגמת אותן לטבעות שקוטרן נע בין 90 ס"מ ל 170 ס"מ – אלמנטים הגדולים ממידת הטכנולוגיה המבצעת (אובניים). במהלך שיאפשר ליצור את חלקי המיצב ליבנה מתחה את גבולות ה"מכונה", הגדילה (מאוד) את משטח האובניים בעזרתם היא רשמה עם החומר, ובנתה (בגבעת חביבה בעזרתו של סטודנט נוסף) תנור מיוחד שאיפשר לה את שריפת האלמנטים. בהצבה הסופית ליבנה מציגה מופע חזותי המבוסס על אובייקטים המשמרים את מגע היד האנושית תוך כדי מתיחת גבולות הטכניקה המסורתית.

114

יעל ליבנה

.

שאלת השימוש בחומר כאמצעי רישום חופשי במרחב והדיון בין טכניקות מסורתיות לטכנולוגיות עכשוויות עולה באופן מעניין בפרוייקט של עדן סעדון במחלקה לטקסטיל בשנקר. בפרוייקט – "Flexy Black" – משתמשת סעדון בעיפרון טכנולוגי המאפשר רישום בתלת מימד. בעזרת העיפרון היא רושמת ידנית דגמי תחרה ומוטיבים צמחיים מסורתיים הזוכים למופע חומרי וצורני חדש בגין הטכנולוגיה העכשווית. בחיבור בין המופע הויזואלי המוכר של תחרה סרוגה לזה של הרישום התלת מימדי עם החומר הסינטטי נולדת שפה חזותית חדשה ונפתחות מגוון אפשרויות של יצירה ברישום חופשי על גבי בובות המדידה.

120-2

עדן סעדון  (צילום על דוגמנית: אחיקם בן יוסף)

השימוש בטכנולוגיית תלת מימד בשדה הטקסטיל נוכח גם במסדרון המחבר בין חדרי התצוגה של פרוייקטי הבוגרים בשנקר, באוסף עבודות שנעשו במסגרת קורס שנה ג' העוסק ביריעות של טקסטיל ממוחשב. במסגרת הקורס מפתח כל סטודנט ומתכנן בתוכנת תלת מימד חוליה או רכיב שיהווה חלק במערך טקסטילי אותו ניתן להדפיס כיריעת טקסטיל גמישה, כאשר מגוון האפשרויות שמציעים הסטודנטים מנכיח את הפוטנציאל בטכנולוגיה שהולכת ומתפתחת.

.

למול המופעים החזותיים של רישום והדפסה בטכנולוגיות תלת מימדיות  מעניין לבחון את הפרוייקט של שלי לופטיג, בוגרת המחלקה לצורפות בבית הספר לאמנויות בתל חי. בתערוכה מציגה לופטינג סדרת אובייקטים שנראים כפריטים בהדפסת תלת מימד, אך מפתיעים את הצופים שמתקרבים אל האובייקטים. בהתבוננות מקרוב מסתבר שהמבנים עתירי הפרטים מורכבים מעבודת יד עמלנית של מאות חלקים שהולחמו וחוברו יחד למבנה המדבר חזותית בשפת המחשב, אך משמר לחלוטין את פעולת היוצרת (גם) כבעלת מלאכה מומחית בתחומה. 956 חיבורי הלחמה ידניים נדרשו ליצירת מבנה העשוי 392 קוביות נחושת מושחרת. 14,500 חרוזים נתפרו יחד בחוט רקמה ליצירת מבנה תלת מימדי צפוף. המהלך של לופטינג – יצירה בטכניקה של עמלנות מסורתית אך במופע ויזואלי המזוהה עם תוצרי מדפסות תלת מימד – מציף את מקומה של הטכנולוגיה לא רק ככלי עבודה אלא גם כמכתיבת שפה חזותית חדשה.

109

112-1

שלי לופטיג

.

באותו חלל מציגה מירב ברדה את "עריגה" –  סדרת כלים הברידיים בהם היא משלבת שתי מסורות יצירה קדומות – קדרות ואריגה על נול. בפרוייקט, המבוסס על געגוע וחיפוש דרך להתחבר לשורשים משפחתיים, היא קושרת היסטוריה תרבותית וזכרונות עלומים אל ההווה בו היא פועלת. באמצעות שימור המלאכות המסורתיות והחיבור ביניהן היא מנכיחה טכניקות של עבודת יד המאפיינת את נשות מרוקו, כאשר במהלך היצירה היא הופכת את עצמה חלק מהקהילה והשושלת התרבותית ממנה מגיעה משפחתה. עם זאת, בשילוב בין האלמנטים ברדה מסרסת את הפן הפונקציונאלי של האובייקטים, מציגה פריטים שנועדו בעיקר לעורר למחשבה אודות מסורת ותרבות, ומציעה מהלכים –  דוגמת ניתוץ כד החימר על מנת להשמיש את אריג הטקסטיל – דרכם היא מתחברת לסוגיות רלוונטיות של עשייה בשדה העיצוב העכשווי.

113

מירב ברדה

.

גם אדווה קרמר במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר בוחרת לפעול עם נול אריגה, אך למול המהלך האישי/אינטימי של ברדה, קרמר מחברת בין טכניקת האריגה המסורתית לטכנולוגיית מחשב, הופכת את נול האריגה כלי לאיסוף מידע, ומציגה את האריג שנטווה כמופע ויזואלי המשקף הווה משתנה של אינפורמציה שנאספת מקהל רחב של אנשים בזמן נתון. בפרוייקט שלה  – "המוזיאון לערכים אמפיריים" – קושרת קרמר בין חוטי השתי והערב של נול האריגה לשפה הבינארית (0,1) ומתרגמת נתוני רמת התעניינות של קהל ביצירת אמנות בזמן נתון למופע חזותי של פיקסלים. בבסיס הפרוייקט עומדת השאלה אודות ערכה של יצירת אמנות ומנגנון התמחור העומד מאחורי מכירת יצירות אמנות. קרמר מציעה פלטפורמה טכנולוגית היוצרת שיטה אחידה להערכה, לייצור, לתצוגה ולסחר באומנות. בפרוייקט היא מחברת נולי אריגה תעשייתיים למסד נתונים שמקורו בגוגל טרנדס. כל נול מחובר לנתונים המתייחסים ליצירת אמנות ספציפית כאשר רמת העיניין של הקהל מכתיבה את המופע הויזואלי של היצירה הניטוות. ככל שעולה ההתעניינות ביצירה ספציפית בזמן נתון כך עולה רמת הרזולוציה של התמונה בתהליך האריגה, ולהיפך. בסופו של התהליך כל יצירה נמכרת במכירה פומבית, כאשר המחיר ההתחלתי שלה מתבסס על רמת הרזולוציה ביצירה. ככל שיש יותר איזורי אריג ברזולוציה גבוהה כך המחיר ההתחלתי של היצירה גבוה יותר מאחר והוא משקף עיניין ביצירה.

22

 אדווה קרמר

המנעד העולה בין שני הפרוייקטים האחרונים מנכיח את ריבוי אפשרויות היצירה הפרושות בפני יוצרים בשדה העיצוב העכשווי. אצל ברדה יש געגוע להיסטוריה תרבותית ארוכה. קרמר מציבה הווה משתנה ורותמת את הדיסציפלינה עתיקת היומין ככלי ביטוי של תרבות עכשווית דינאמית כאשר המופע החזותי של האריגים מהווה גוף ידע של תנודות שוק והופך מדד לערך כלכלי בזמן אמיתי.

116-1

מימין: מירב ברדה  ; משמאל: אדווה קרמר

.

בספר "חפצים שימושיים" מצטט הנרי פטרוסקי את אבוט פייסון שכתב: "תכונתה המובהקת של ההמצאה היא ההטמעה הבונה של מרכיבים קודמים בסינטזה חדשה, בדפוסים חדשים, או בתצורות התנהגות חדשות…". בסופו של יום, בין טכניקות של מסורת עתיקה וסוגיות אישיות, לעולם של תעשייה, טכנולוגיה ותרבות המונים הנמצאת בשינוי מתמיד, מטעינים הסטודנטים את האובייקטים/פרוייקטים בשאלות אודות יצירה וייצור בשדה העיצוב העכשווי, ממציאים שיטות עבודה המותחות את גבולות המוכר, ובו זמנית מנסים להמציא גם את עצמם בדרכם אל העולם שמחוץ לאקדמיה.

 .

.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: